הוראות מס יציאה מתנגשות חזיתית עם ההוראות בנוגע למיסוי רווח הון המופיעות באמנת המודל של ה-OECD, אשר אומץ ברוב האמנות למניעת כפל מס של ישראל. כך, בהתאם לסעיף רווחי ההון באמנת המודל נקבע כי רווחים מהעברת נכס (מלבד נכסי מקרקעין וסוגים מיוחדים אחרים של נכסים] יוטל עליהם מס רק במדינה המתקשרת שבה נמצא מקום מושב המעביר. בעיקרון, אם נישום תושב ישראל היגר למדינת אמנה (והפך להיות תושב בה) ומכר שם מניות, הרי זכות המיסוי הבלעדית אמורה להיות בידי המדינה אליה היגר. להרחבה בנושא הבעייתיות ביישום מס יציאה, ראו: מס יציאה - תחולה מוגבלת. עם זאת, המצב שונה באמנות המס החדשות של ישראל, כמפורט להלן, שכן באותן אמנות מס קיימת התייחסות למס יציאה.

 

האמנה החדשה למניעת כפל מס בין ישראל ואוסטריה, אשר נחתמה ביום 8.7.2010, כוללת התייחסות למס יציאה. האמנה החדשה קובעת, כי מדינת התושבות החדשה לא תמסה את רווח ההון שנצבר עד למועד שינוי התושבות.

 

 

האמנה החדשה למניעת כפל מס בין ישראל ובלגיה, אשר נחתמה ביום 18.3.2010, קובעת כי שינוי תושבות של יחיד או חברה ממדינה אחת לשנייה לא ימנע מהמדינה הראשונה להטיל מס יציאה לפי דיניה הפנימיים. היות ומס היציאה מוטל לפי השיטה הליניארית (חישוב רווח ההון המיוחס לישראל מבוצע ליניארית בעת המכירה בפועל), וכדי למנוע כפל מס, נקבע בפרוטוקול, כי במקרה של מיסוי שונה בשתי המדינות, הרשויות המוסמכות של שתי המדינות ימנעו כפל מס על ידי יישום שיטת שווי השוק.

 

 

האמנה החדשה למניעת כפל מס בין ישראל ובריטניה אשר נחתמה ביום 2.4.09 כוללת התייחסות למס יציאה. באנגליה אין מס יציאה, אך אנגליה התחייבה להעניק זיכוי ממס במקרה שבו תושב אנגליה ימוסה בישראל במס יציאה לפי סעיף 100א לפקודת מס הכנסה.  

 

 

האמנה בין ישראל לקנדה אינה חדשה, אך כוללת הוראה מעניינת. באמנה זאת חל, באופן כללי, העיקרון הרגיל, שזכות המיסוי לגבי רווחי הון מסורה באופן בלעדי למדינת מושב המוכר. יחד עם זאת, סעיף 13(5) לאותה אמנה קובע כי: "הוראות ס"ק (4) לא יפגעו בזכותן של כל אחת מהמדינות המתקשרות להטיל, בהתאם לדיניה הפנימיים, מס על רווחים מהעברת כל נכס שהוא, שהפיק יחיד שהוא תושב המדינה המתקשרת האחרת ואשר היה תושבה של המדינה הנזכרת לראשונה בכל עת שהיא במשך חמש השנים שקדמו מיד להעברתו של הנכס."

 

 

להרחבה בנושא מס יציאה, ראו: מדריך לענייני מס יציאה.