מס יציאה מתעלם מהמציאות הכלכלית החדשה של ניוד עובדים גלובלי, ופוגע שלא לצורך באלו המבקשים לעשות רילוקיישן למדינות אחרות בעולם. ישנם כיום מקצועות ותחומים המחייבים גמישות ביחס למדינה שבה עובדים. לדוגמא, עובדים בחברות הייטק הקשורים בתאגיד רב-לאומי, נדרשים כדבר שבשגרה לעשות רילוקיישן למדינות שונות.

הגבלות על יציאה מישראל מנוגדות לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע כי: "כל אדם חופשי לצאת מישראל". זכות יסוד זאת מוגנת גם במשפט הבינלאומי בכלל, וביחס לעובדים בפרט. כאשר מדובר ב"הגירת עבודה", הרי שהטלת מיסוי על היציאה מישראל של עובד המבקש לעבוד במדינה אחרת – פוגעת בזכות החוקתית לחופש התנועה.

יתירה מכך, מס יציאה, המטיל מס על רווחי הון, עומד בסתירה להוראה המקובלת באמנות למניעת כפל מס ביחס למיסוי רווחי הון, לפיה רווחים מהעברת נכסים יהיו חייבים במס רק במדינה המתקשרת שהמעביר הוא תושב בה. למדינת ישראל אין אפשרות להטיל "מס יציאה" כאשר תושב ישראל מחליט לעזוב את ישראל למדינה אחרת, אשר חתמה על אמנת מס עם ישראל, ונהיה לתושב בה.

כאשר מדובר במדינות אמנה, הרי שהקשרים הבינלאומיים במסגרת מערכת היחסים בין המדינות שכרתו ביניהן אמנה, וכן מידת האמון שרוחשת ישראל לשיטת המס של המדינה עימה נכרתה אמנת מס, אינם עולים בקנה אחד עם פעולה חד-צדדית של הטלת "מס היציאה". מדובר בחקיקת מס אקסטריטוריאלית המנוגדת לעקרונות המשפט הבינלאומי. בנוסף לאמור, אמנת מס היא בעלת מעמד חוקתי מיוחד ולפיכך הוראותיה גוברות על הוראות "מס היציאה".

חקיקת "מס היציאה" הישראלית אשר יש בה כדי לשלול מהנישום את הקלות המס להן הוא זכאי מכוחה של אמנת מס מסוימת, מעמידה את ישראל במצב של הפרת אותה אמנת מס, וכן הפרתם של כללי המשפט הבינלאומי. אם רוצים לחוקק מס יציאה, זאת אינה יכולה להיות פעולה חד צדדית ויש לשלבה באמנות המס כפי שנעשה, לדוגמא, באמנת המס בין ישראל לקנדה, או באמנות המס החדשות של ישראל. לסקירה בעניין זה, ראו: מס יציאה ואמנות המס.

ניתן לפנות לד"ר אבי נוב, עו"ד, בכל שאלה הקשורה לאמור, במייל: avinov@bezeqint.net

אין לראות באמור לעיל כתחליף לחוות דעת משפטית ו/או לייעוץ משפטי