במקרים רבים משקיעים נרתעים, שלא בצדק, מהקמת חברות או החזקת נכסים במקלטי מס. החשש הזה מושפע, בין היתר, מקמפיינים של רשות המסים נגד תכנוני מס. אולם, החשש מפני תגובה של רשויות המס אינו סיבה אמיתית להימנע מתכנוני מס או הקמת חברות במקלטי מס, כל עוד מדובר בתכנון לגיטימי במיוחד כאשר לנישום חוות דעת משפטית המאשרת את התכנון.

אציין כי קיימת הערכה, כי מעל 100 חברות הייטק אשר מקום מושבן במקלטי המס השונים, רשומות למסחר בבורסת הנסד"ק. כך הן לדוגמה, חברת אמדוקס, שנוסדה באי גרנסי, וחברת סאפיינס, שהתאגדה באנטילים ההולנדיים.

שליטה וניהול

חנ"ז (CFC)

חשוב לציין כי גם אם השליטה והניהול אינם מישראל, רשויות המס עשויות למסות את רווחי החברה הזרה בשיעור של 25%, בהתאם להוראות בדבר "חברה נשלטת זרה" (חנ"ז) שבפקודת המס המאפשרות למסות רווחי חברה זרה כאילו חולקו לבעלי המניות כדיבידנד רעיוני.

חברה תסווג כחנ"ז, ויוטל מס רעיוני בגין הכנסותיה ורווחיה הפסיביים, רק במידה והיא מקיימת חמשה תנאים מצטברים כדלקמן: (א). היא חבר בני אדם תושב חוץ (כלומר, חברה זרה); (ב). פחות מ- 30% ממניותיה רשומות למסחר בבורסה; (ג). רוב הכנסותיה בשנת המס הן הכנסות פסיביות, או שרוב רווחיה הינם רווחים פסיביים הנובעים מהכנסות פסיביות; (ד). שיעור המס החל בחו"ל על רווחיה והכנסותיה הפסיביות נמוך מ- 20%; (ה). בבעלות תושבי ישראל למעלה מ 50% מאמצעי השליטה בחברה, או 40% לפחות מאמצעי השליטה וביחד עם קרוב שאינו תושב ישראל למעלה מ- 50% מאמצעי השליטה, או שיש לתושב ישראל הזכות למנוע קבלת החלטות ניהוליות מהותיות בחברה, לרבות החלטות לעניין חלוקת דיבידנד או פירוק.

תנאי החנ"ז הם תנאים מצטברים, ולפיכך מספיק כי תנאי אחד מתנאי החנ"ז אינו מתקיים, בכדי שהחברה לא תחשב כחנ"ז. וכך, כל עוד הרווחים של אותה חברה לא נמשכו בפועל לישראל, הרי שהם יהיו פטורים ממס בישראל. לעניין זה ראו: "תכנוני מס למניעת חנ"ז.

תושב ישראל, שהינו בעל מניות בחברה נשלטת זרה שיש לה רווחים שנבעו מהכנסות פסיביות שלא חולקו לו כדיבידנד, ייראה כאילו קיבל כדיבידנד את חלקו היחסי ברווחים וימוסה בגינם בשיעור של 25%. שיעור זה מופחת בשיעור הרעיוני של המס במקור שהיתה מנכה מדינת המקור אילו חולק הדיבידנד בפועל.

תוכן עסקי

אדגיש עוד כי מבחינת תכנון המס, זהירות רבה נדרשת במילוי תוכן עסקי בחברה המאוגדת בחו"ל. במידה ואותה חברה משמשת כ"חברת קש" (ללא תוכן עסקי וכלכלי) לביצוע פעילות בינלאומית, הרי שרשויות המס יבקשו להתעלם ממנה בגין "מלאכותיות" וכך תכנון המס עשוי לקרוס.

בפסק דין בעניין ינקו-וייס אחזקות (1996) בע"מ, שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נקבע כי רשות המסים רשאית לעשות שימוש בסעיף 86 לפקודה (סעיף אנטי-תכנוני) לפקודת מס הכנסה, כאשר מוקמת חברה זרה שהיא בגדר "עסקה מלאכותית" שכל מטרתה חסכון במס, וזאת גם מקום בו קיימת אמנה למניעת כפל מס בין ישראל למדינת ההתאגדות. עד לפסק דין זה, היה ספק ביחס לתחולת סעיף 86 ביחס לתאגידים זרים בשליטת ישראלים, הממוקמים ב"מדינות אמנה". בפסק דין ינקו-וייס, השופט אלטוביה מגן אישר למעשה את הפרקטיקה של רשות המסים לפיה ניתן לעשות שימוש בנורמה אנטי תכנונית גם במקרה זה.

סיכום