תושבות היחיד בהתאם לאמנות למניעת כפל מס

ד"ר אבי נוב, עו"ד

ינואר 2008

מקום המושב של הנישום מהווה תנאי עיקרי לתחולת הוראות באמנות למניעת כפל מס, והוא נקבע בהתאם להוראות חקיקת המס לעניין תושבות היחיד לפי הדין הפנימי בכל אחת מהמדינות שהן צד לאמנה.

הגדרת "תושבות" בדרך זאת עשויה להביא למצב בו תקבע תושבותו של אדם הן בישראל והן במדינה שהיא צד לאמנה עם ישראל. על מנת להכריע במצבים של כפל תושבות נקבע כי במקרים כאלה יש להמשיך ולבחון את תושבותו של היחיד בהתאם למבחני "שוברי השוויון" הקבועים באמנות.

להלן דוגמא למבחני שוברי שוויון מאמנת ישראל בריטניה:

"מקום שמכוח הוראות פסקת-משנה I לעיל נמצא שיחיד הוא תושב שתי הארצות, פותרים ענין זה לפי הכללים הבאים:

(א) רואים אותו כתושב הארץ בה עומד לרשותו בית-קבע. עומד לרשותו בית-קבע בשתי הארצות, רואים אותו כתושב הארץ שיחסיו האישיים והכלכליים אתה הדוקים ביותר (להלן "מרכז האינטרסים החיוניים");

(ב) אם אי אפשר לקבוע את הארץ בה נמצא מרכז האינטרסים החיוניים שלו, או אם אין עומד לרשותו בית-קבע אף באחת משתי הארצות, רואים אותו כתושב הארץ בה הוא נוהג לגור;

(ג) אם הוא נוהג לגור בשתי הארצות או אם אינו נוהג לגור אף באחת מהן, רואים אותו כתושב הארץ שהוא אזרח שלה;

(ד) אם הוא אזרחן של שתי הארצות או אם אינו אזרחה של אף אחת מהן, יפתרו הרשויות המוסמכות את השאלה בהסכמה הדדית;"
 
מבחן שובר השוויון הראשון - במרבית האמנות, כמו גם באמנת המס ישראל-בריטניה הוא מבחן "בית-הקבע". דהיינו, המבחן הראשוני שמפעילה האמנה בשאלת קביעת מקום תושבותו של אדם, מקום בו שתי המדינות רואות בו כתושביהן שלהן, הוא מבחן בית הקבע. רק מקום בו מבחן זה נותר ללא מענה ואין בו כדי להכריע יש מקום לפנות למבחנים חלופיים.

מבחן שובר השוויון השני - הוא מבחן "מרכז האינטרסים החיוניים". מבחן זה בוחן את מסכת קשריו האישיים והכלכליים של אדם. כפי שנאמר בדברי ההסבר של אמנת ה- OECD שהובאו לעיל, לשם יישום מבחן זה יש להתייחס למיקום משפחתו של האדם, קשריו החברתיים, עיסוקיו, פעולותיו הפוליטיות, התרבותיות וכיוצא באלה. ככל שליחיד שני בתי קבע (או שאין לו כל בית קבע) ולא ניתן לקבוע היכן מרכז האינטרסים החיוניים שלו, יש לפנות למבחן הבא.

מבחן שובר השוויון השלישי - הוא מבחן "המקום שבו הוא נוהג לגור", ובלשון אמנת המס ישראל-בריטניה -אם אי אפשר לקבוע את הארץ בה נמצא מרכז האינטרסים החיוניים שלו, או אם אין עומד לרשותו בית-קבע אף באחת משתי הארצות, רואים אותו כתושב הארץ בה הוא נוהג לגור.

מבחן שובר השוויון הרביעי - הוא מבחן ה"אזרחות", ובלשון אמנת המס ישראל-בריטניה: אם הוא נוהג לגור בשתי הארצות או אם אינו נוהג לגור אף באחת מהן, רואים אותו כתושב הארץ שהוא אזרח שלה; מבחן האזרחות הינו מבחן עובדתי גרידא, בו נדרשים לבחון את אזרחותו של היחיד על פי תעודת האזרחות שהוא מחזיק. אם ליחיד אין אזרחות באף אחת משתי המדינות או שהוא בעל אזרחות כפולה, פונים להליך הבא.

בשלב זה, אם שרשרת מבחני שוברי השוויון שלעיל לא הביאה לכלל הכרעה, מיושב ההליך באמצעות הליך של "הסכמה הדדית" בין הרשויות המוסמכות של המדינות המתקשרות באמנה.

להרחבה בנושא קביעת תושבות, ראו: מדריך לתושבות לענייני מס

ניתן לקבוע פגישה עם עורך דין מיסים בהתראה קצרה

אין לראות באמור לעיל כתחליף לחוות דעת משפטית ו/או לייעוץ משפטי

ד"ר אבי נוב, עו"ד, מומחה לדיני מיסים ומיסוי בינלאומי

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים