קביעת מרכז חיים לענייני מס

תושב ישראל|פקודת מס הכנסה|פסקי דין

בחינת תושבות היחיד צריכה להיעשות בהתאם למכלול הנתונים ותוך ראיית התמונה כולה, ובכלל זה נקבע בפסיקה כי יש ליתן משקל לרצונותיו ולכוונותיו של הנישום, כמפורט להלן, המהווים מרכיב חשוב בשאלת התושבות של היחיד.

לעניין זה, נאמר גם בפסק הדין בעניין אריה גונן (מחוזי) כי יש לקחת בחשבון ששינוי מעמד התושבות אינו בהכרח אקט חד, אלא תהליך הנבנה על רצף מסוים ולכן מציע לבחון את מעשי הנישום על פני תקופה מסוימת, שכן בפרספקטיבה ארוכה יותר ניתן לנסות ולעמוד על כוונותיו.

כאמור, בפסיקה נקבע כי יש ליתן משקל לרצונותיו ולכוונותיו של הנישום, המהווים מרכיב חשוב בשאלת התושבות של היחיד. כך למשל, בפסק הדין בעניין גיורא סולר קובע בית המשפט:

"יישום האמור לעיל לענייננו מוליך למסקנה כי לאור המבחן השני, הסובייקטיבי, העוסק בכוונתו של האדם, ניתן לאמר כי לא נשללה גרסת המערער, לפיה הוא ראה בארה"ב כמרכז חייו, בתקופה הרלבנטית. באשר לשאלת מירב הזיקות יש לבחון את הזיקות, בראש ובראשונה ככל שהן נוגעות למערער עצמו (להבדיל מבני משפחה אחרים, אם כי גם לאלה עשויה להיות משמעות בהתחשב בנסיבות). יש לציין כי העובדה שהמערער שב ארצה עקב פיטוריו בגטי, מעידה על כך שהמערער, מבחינתו, היה ממשיך ומתגורר בארה"ב ויש בכך משום עדות על כוונתו הסובייקטיבית."

בנוסף למבחן המהותי ("מרכז חיים"), כאמור, במסגרת תיקון 132, נוספו שתי חזקות טכניות מספריות - חזקות השהות, שהתקיימות תנאיהן מצביעה, לכאורה, על כך שמרכז חייו של היחיד בשנת המס הוא בישראל, כדלקמן:
אם אותו יחיד שהה בשנת המס לפחות 183 ימים;
אם אותו יחיד שהה בישראל בשנת המס לפחות 30 ימים, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא לפחות 425 ימים.

החזקות המספריות ניתנות לסתירה הן על ידי היחיד והן על ידי פקיד השומה וזאת באמצעות הוכחה של הצד המבקש לסתור אותן בטענה שמרכז חייו של היחיד אינו בישראל.

להרחבה בנושא קביעת תושבות, ראו: מדריך לתושבות לענייני מס.