הכנסות החברה, המיוחסות ל"נישום המייצג", אינן חלוקת רווחים ואינן דיבידנד. הן מיוחסות לו רק לצורך השומה וקביעת שיעור המס, ואין פירוש הדבר שההכנסה המיוחסת לו הינה רווחים שחולקו לו.
מאחר שבגין רווחים אלה כבר שולם המס המלא על-ידי ה"נישום המייצג", אשר לו נזקפה ההכנסה, נקבע בסעיף 64א, כי רווחים שחולקו מהכנסת החברה המשפחתית בתקופת ההטבה, יראו אותם כאילו לא חולקו, וזאת, אפילו חולקו לאחר שהחברה חדלה להיות חברה משפחתית ואפילו התחלפו בינתיים כל בעלי מניותיה.
חברה משפחתית, המחלקת דיבידנד (וגם בחברה משפחתית יש לעשות זאת בהליכים האמורים בחוק החברות, כלומר, להכריז על דיבידנד), חייבת לציין את התקופה שמהכנסותיה חולק הדיבידנד, והדברים אמורים גם לאחר תום תקופת ההטבה.
האמור אינו מוגבל לרווחים, המחולקים מהכנסתה החייבת של החברה (הסעיף מדבר ב"הכנסות החברה" ולא ב"הכנסתה החייבת"), והוא חל על רווחים המחולקים מכל מקור, לרבות רווחים פטורים ממס ולרבות רווחים שכנגדם הותרו ניכויים לצורכי מס בלבד, כגון ניכוי נוסף, פחת מואץ.
דיבידנד שחולק על-ידי חברה משפחתית זכאית, מתוך רווחים שנצברו בחברה לפני תקופת ההטבה, דינו כדיבידנד רגיל ויש לנכות ממנו מס במקור ולדווח עליו כהכנסה חייבת, וזאת, אפילו חולק בתקופת ההטבה. בהקשר לזה, מן הראוי להתייחס לבעיה מיוחדת של מועד היווצרות הכנסה בחברה משפחתית לגבי רווחים שנצברו. ייתכן מצב שהדיבידנד מחולק מרווחים שנצברו לפני שהחברה הייתה חברה זכאית. דיבידנד זה יהיה חייב במס לכל דבר. החברה רשאית לבחור ממה תחלק דיבידנד לראשונה.
האמור לעיל מתייחס אך ורק לחלוקת דיבידנד. בסעיף 1(20)(ג) לחוק המיסוי בתנאי אינפלציה ובסעיף 2(1) לתוספת ג' לחוק התיאומים נקבע, כי דיבידנד שחולק מרווחי חברה משפחתית יהווה גריעה מההון העצמי או יהווה שינוי שלילי, לפני העניין.
מכאן, שאם סכומים שחולקו לבעלי מניות עונים על המבחנים ועל התנאים של חלוקת דיבידנד (היתה הכרזה, הסכומים חולקו מרווחים, הדיבידנד חולק לכל בעלי המניות הזכאים לכך ולא רק לבעל מניות אחד וכו'), הם יהוו גריעה מההון העצמי.
סכומים, שבעל מניות לקח מהחברה והם אינם בבחינת דיבידנד, יטופלו כדלקמן:
(א) אם מוכח, כי הנישום התחייב להחזיר או החזיר סכום זה לחברה - יש לראות סכום זה כהלוואה. אם ההלוואה ניתנה בריבית פחותה מהריבית הקבועה בסעיף 3(ט), יש להפעיל את הוראות סעיף 3(ט) לגבי ההלוואה הנדונה.
(ב) אם בעל המניות טוען, כי אין המדובר בהלוואה, שכן הוא לא יחזיר או לא החזיר את ההלוואה, הרי אם הנישום הינו שכיר בחברה - יש לראות בסכום שהוא קיבל הכנסת עבודה;ואם בעל המניות אינו שכיר בחברה ואם אין זו הלוואה או דיבידנד - אזי יש לראות בסכום הנדון הכנסה לפי סעיף 2(4) או 2(10) לפקודה, בידי בעל המניות.
האמור לעיל מובא מקובץ הפרשנות לסעיף 64א לפקודת מס הכנסה (חברות משפחתיות).
להרחבה בעניין השקעות באמצעות חברה משפחתית, ראו: חברה משפחתית - מדריך לתכנון מס.
ניתן לפנות לד"ר אבי נוב, עו"ד, בכל שאלה הקשורה לאמור במייל: avinov@bezeqint.net
אין לראות באמור לעיל כתחליף לחוות דעת משפטית ו/או לייעוץ משפטי
