יהושע שריג ואח' נ' פקיד שומה

פסק דין|הלוואה|דיבידנד|משיכה|ריבית

להלן תקציר פסק דין ע"מ 414-10 יהושע שריג ואח' נ' פקיד שומה שניתן על ידי כב' השופטת מרים מזרחי בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 6 בדצמבר 2012. פסק הדין עוסק בערעורים של חברה בענף החשמל ושני בעלי מניותיה על שומות למיטב שפיטה וצווים שהוצאו להם. בתקציר זה אתמקד בסוגיה של ההתייחסות ליתרת חובה בכרטיס החו"ז של החברה.

מבוא

בפסק הדין נדונה, בין היתר, עמדת פקיד השומה לפיה יתרת חובה בכרטיס החו"ז, מבטאת ההכנסות מדיבידנד המחייבות במס של 25% ולחלופין הכנסת עבודה. פקיד השומה טען כי בשנים 2003, 2004 ו-2005 עלתה יתרת בעלי המניות בכרטיסי החו"ז באופן עקבי והסתכמה ב-351,225 ש"ח, 757,532 ש"ח ו-1,256,146 ש"ח בהתאמה. אכן מדי פעם יש רישום על החזרות כספים ואולם, בסופו של יום הסתמן גידול עקבי של יתרות החובה של בעלי המערערת.

האם מדובר בהלוואה?

אין מחלוקת עובדתית על משיכות הבעלים מכרטסת חו"ז. השאלה היא, אך ורק איזה "לבוש משפטי" יש ליתן למשיכות אלה, האם הלוואה כטענת החברה ובעלי המניות בה, או דיבידנד כטענת פקיד השומה.

לפי טענת פקיד השומה, אין כל מקום להכיר בסכומים אלו כ"הלוואה". פקיד השומה מטעים, כי לא הוצג כל הסכם הלוואה בהקשר זה, ולא ברורים כלל תנאיה של אותה "הלוואה", ובכלל זה מהם מועדי ההחזר, לא רק של הריבית אלא גם של הקרן. אין הסכם הלוואה מפורש ו/או רישום משיכות בספרים כהלוואה ותשלום ריבית (בהבדל מחיוב רעיוני בספרים).

פסקי דין קודמים

בית המשפט העליון בע"א 9412/03 חזן נ' פקיד שומה נתניה קובע:

"הבדל בין הלוואה ודיבידנד הוא הבדל ברור וחד, הלוואה יש להחזיר לנותן ההלוואה על פי תנאי הסכם ההלוואה, ואילו דיבידנד אין להחזירו, אלא הוא למקבלו לעד. אם כן, על פי המסלול הכללי יש לבחון את תנאי המשיכה ומאפייניה ובהתאם לכך לסווגה על פי הקטגוריה המתאימה לה מבחינת ההגדרה הכלכלית והמשפטית הכללית של המושגים הלוואה ודיבידנד. על פי התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית המשפט קמא נראה כי המשיבה על פי מאפייניה ותנאיה עומדת בהגדרה של הלוואה מבחינה כלכלית ומשפטית. שכן כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא, הלוואה זו עוגנה בהסכם מפורש ובו התחייבות חזן עמי להחזיר את הכספים לחברת חזן. כמו כן הסכומים נרשמו כהלוואה בספרי חברת חזן. בנוסף, חזן עמי שילם ריבית על הלוואה זו וריבית זו אף מוסתה כהכנסת ריבית בידי חברת חזן. מעבר לכך העובדה כי חזן אריה החזיר את המשיכות שהוא משך מחברת חזן, והעובדה כי בשומת חברת חזן קיבל פקיד השומה כי אכן מדובר בהלוואה הן ראיות נסיבתיות שמחזקות את המסקנה כי אכן מדובר בהלוואה."

דברים אלו מלמדים, כי הסיווג תלוי במאפייני העסקה כגון: קיום הסכם הלוואה מפורש ובו התחייבות להחזיר הכספים, קציבת מועדים להחזר, קביעת שיעור הריבית ותשלומו, השבת הכסף. הפסיקה הייתה עקבית בקביעתה, כי סיווג התקבול נקבע עפ"י מהותו הכלכלית ולא עפ"י כינויו בפי הצדדים, וכי הבחינה נעשית על פי מכלול נסיבות העניין. ראו ע"א 468/01 חטר ישי נ' פקיד שומה תל אביב 4.

בדנ"א 3962/93, 3971, מינץ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים פד"י נ(4) עמ' 817 כתבה כבוד השופטת שטרסברג כהן:

"רצוני להעיר כי לעניין הדיווידנד קיימת תמימות דעים בין המלומדים ומומחי המס כי הלוואה ללא ריבית הניתנת על ידי חברה לבעלי שליטה בה בתור שכאלה, היא למעשה דיווידנד, ויש לראותה ככזה לצורך מיסוי" (שם, עמ' 836).

פסק הדין

הערעור נדחה. משיכות הכספים מהחברה ייחשבו כקבלת דיבידנד.

לתקצירי פסקי דין נוספים בתחום המיסוי הבינלאומי, ראו: פסקי דין מיסוי ישראלי ומיסוי בינלאומי

ניתן לקבוע פגישה עם עורך דין מיסים בהתראה קצרה

אין לראות באמור לעיל כתחליף לחוות דעת משפטית ו/או לייעוץ משפטי