פקיד שומה תל אביב 5 נגד נ.מ

הכנסה|נערת ליווי|כספים|פקודת מס הכנסה 

ד"ר אבי נוב, עו"ד  

אוקטובר 2013 

להלן תקציר פסק דין ע"מ 25990-03-13, פקיד שומה תל אביב 5 נגד נ.מ, שניתן על ידי כב' השופט יונה אטדגי, בבית המשפט המחוזי בתל‑אביב‑יפו, ביום 30.9.13. פסק הדין עוסק בערעור בעניין החזרת מחצית הכספים שנתפסו בדירתה של נערת ליווי ועוקלו ע"י רשות המיסים בשל חוב מס על הכנסותיה. ראו גם המאמר: האם ניתן להטיל מיסים על שירותי זנות וליווי?

מבוא

פקיד שומה תל אביב 5 ביקש להטיל עיקול על כספים שנתפסו בדירת מגוריה של המשיבה להבטחת תשלום חוב מס נטען לשנות המס 2006‑2011 בשל הכנסותיה מעיסוקה כנערת ליווי, בהתאם לסעיף 194 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א‑1961.
 

רקע עובדתי 

ביום 6.2.13 ערכה משטרת ישראל חיפוש בדירת מגוריה של המשיבה, בהתאם לצו חיפוש שניתן על ידי בית משפט השלום, בשל חשד להחזקת סם. תוך כדי החיפוש נתפסו כספים במזומן בסכום של 242,400 ש"ח ועוד 135 דולר. לשאלת החוקר, השיבה המשיבה כי הכספים הם רווחיה מעיסוקה כנערת ליווי מזה כ‑7 שנים. 

פקיד שומה תל אביב 5 השתמש בסמכותו לפי סעיפים 145(א)(2)(ב) ו‑194(א)(2) לפקודת מס הכנסה וקבע את הכנסותיה לפי מיטב שפיטתו לאותן שנים. השופט אלטוביה הורה בהחלטתו מיום 13.3.13 על עיקול מחצית הכספים.
 

תמצית טענות הצדדים 

פקיד שומה תל אביב 5 טוען כי התקיימו בעניננו התנאים להטלת העיקול: סבירות השומה, החשש להכבדה על גביית המס ומאזן הנוחות. סבירות השומה מתבססת על הכנסותיה של המשיבה מעיסוקה כנערת ליווי, כפי שנמסרו על ידה בחקירתה במשטרה, וכן על הוצאות מחיה המתאימות לרמת חייה. 

המשיבה טוענת, כי אין להתייחס לכספים שניתנו למשיבה על ידי אותם גברים כהכנסה החייבת במס אלא כמתנה או כהכנסה זקופה בין בני זוג, הפטורות ממס, שכן היא שמשה למעשה כ"פילגש" לאותם גברים. לטענה, השומה "נופחה", כאשר מצד אחד הוצאות המחיה נקבעו על פי טבלת מחיה שאינה מתאימה כלל לרמת חייה האמיתית של המשיבה, ומצד שני לא נלקחו בחשבון הוצאות מוכרות הכרוכות באותו עיסוק.
 

דיון

בהחלטה שנתתי בענין אבו‑לטיף (עמ"ה 13-01-39151, 13-01-39220 פקיד שומה יחידה ארצית לשומה נ' אבו‑לטיף, 13.5.13) ניתחתי את השימוש הנעשה בסעיף 194 לפקודה ואת הדעות שנשמעו לגביו בפסיקה, ולמען הקיצור אפנה לאמור באותה החלטה ואסתפק במסקנתי (סעיף 11):

"סיכומו של דבר אני סבור שהמבחנים להטלת או אי הטלת עיקול דומים למדי למבחנים שנקבעו בענין זה בתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד‑1984, כפי שפורשה בפסיקה (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 557 להלן ‑ גורן): "ראיות מהימנות לכאורה" וקיום "חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

כך גם בדוננו בסעיף 194 אנו מצווים לבדוק את סבירותה "הלכאורית" של השומה שנקבעה וכן את סבירות החשש שהמס שבשומה לא ייגבה אם משום שהנישום עומד לצאת מן הארץ ואם "מחמת סיבה אחרת".

(למסקנה דומה ראו החלטת כב' השופטת ברוש בבש"א (ת"א) 17977/01 פקיד שומה גוש דן נ' צין, (2002, פורסם בנבו), וכן החלטת כב' השופטת סירוטה בה"פ (ת"א) 1173/96 פקיד שומה ת"א 1 נ' חב' אחוזת יוסף אליעז בע"מ (1996, פורסם בדינים ועוד)."

 

ולעניין בדיקת סבירות השומה, סברתי כדלהלן (סעיף 12): 

"כאמור, הצווים המבוקשים הם במהותם "סעדים זמניים", וכידוע, בדיון בבקשה לסעד זמני אין נכנסים לניתוח מקיף של הראיות, שהרי בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין, ודי בהוכחת העילה או הזכות לכאורה (ראו: גורן, עמ' 522, והפסיקה המובאת שם).

כך גם כאן, אין מקום להידרש לניתוח מקיף של השומה שנקבעה ושל הראיות שהוצגו במהלך הדיון המוגבל מטבעו, ובוודאי שאין לפסוק בצידקתה או אי צידקתה של השומה. בשלב זה כל שנדרש הוא לבחון האם היה בסיס סביר לשומה שנקבעה, בהתבסס על ניתוח ראשוני של הראיות שהובאו, כאשר המסקנה הסופית בדבר השומה שנקבעה ובחינתן המקיפה של הראיות שהובאו ושל אלה שעוד יובאו, נדחית לשלב מאוחר יותר: שלבי בירור ההשגה והערעור, בהנחה שהמשיבים ינצלו את זכותם להליכים הללו." 

גם בעניננו אני סבור, כי התקיימו הנסיבות המצדיקות הטלת עיקול להבטחת סכום המס שיידרש בסופם של ההליכים.

 

האם הכספים שהתקבלו מהווים "הכנסה"?

בשלב ראשוני זה ניתן לומר כי הוכח לכאורה שהכספים שקיבלה המשיבה מהגברים, להם העניקה את שירותיה, הם רווחים המהווים "הכנסה" כהגדרתה בפקודה, כיוון שהיא נבעה ממקור קבוע והיה לה אופי מחזורי של הכנסה שבפירות. בית המשפט קבע, שגם על פי עדותה בבית המשפט ניתן לומר כי הכספים שהתקבלו מאותם גברים מהווים "הכנסה" החייבת במס. 

אין בכך שהכנסותיה של המשיבה נובעות מעיסוק שחוקיותו או מוסריותו מוטלת בספק כדי לפטור אותה מתשלום מס עליהן. כך נקבע בפסיקה גם לגבי הכנסות בלתי חוקיות באופן ברור, ובוודאי שכך יש לקבוע לגבי הכנסות המשיבה, שעל פניהן הן חוקיות, אך אולי בלתי מוסריות. ראו: עמ"ה (מחוזי ת"א) 10-03-16546 הירשזון נ' פקיד שומה כפר סבא (18.3.13); עמ"ה (מחוזי מרכז) 11-01-25520 דמארי נ' פקיד שומה רחובות (24.4.13); ובאופן ישיר על רווחים מהתעסקות בזנות, ראו: עמ"ה (מחוזי ת"א) 923/62 וסרמן נ' פקיד שומה, פסקים מחוזיים ל"ח, עמ' 377.
 

סבירות השומה

השומה התבססה בעיקרה על הכנסותיה של המשיבה מעיסוקה כנערת ליווי, כפי שסופר על ידה: 3,500 ש"ח לחודש. בשלב ראשוני זה בוודאי ששומה המתבססת על דברי הנישום היא מספקת. אמנם, חלק השומה המתבסס על הוצאות המחיה נקבע כנראה על הצד הגבוה ביותר, כפי שאישרה גב' קפאח בחקירתה (עמ' 9), ולא הובאה ראיה שתצדיק התאמת רמת חיים כה גבוהה לאורח חייה של המשיבה. משום כך נראית קביעתו הארעית של כב' השופט אלטוביה, לעיקול מחצית הסכום שנתפס, כמתאימה גם לקביעה הסופית בבקשה זו.


החשש להכבדה על גביית המס

בלא להיכנס בשלב זה לדיון, האם הכנסותיה של המשיבה מעיסוקה זה חייבו ניהול ספרים כחוק, אם לאו, נראה כי די בכך שאותן הכנסות לא דווחו למעשה, בין שהיו פטורות מדיווח ובין אם לאו, כדי להצדיק את החשש לאי גביית המס שיידרש. אולם יצוין, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, שכבר היה תקדים לכך שבעל משרד לנערות ליווי ניהל ספרי חשבונות, ענין שנדון בפסק דינו של כב' השופט ד"ר ביין בעמ"ה 8/92 כהן נ' פקיד שומה חיפה (11.10.94).
 

תוצאה

מחצית הכספים שכבר עוקלו בהתאם להחלטת כב' השופט אלטוביה ימשיכו להיות מעוקלים, עד לבירור הסופי של השומה, ואילו המחצית האחרת תוחזר למשיבה, ככל שהיא איננה מעוקלת בקשר להליכים אחרים המתנהלים נגדה.

 

לתקצירי פסקי דין נוספים בתחום דיני המיסים והמיסוי הבינלאומי, ראו: פסקי דין מיסוי ישראלי ומיסוי בינלאומי   

ניתן לקבוע פגישה עם עורך דין מיסים בהתראה קצרה 

אין לראות באמור לעיל כתחליף לחוות דעת משפטית ו/או לייעוץ משפטי 

נכתב על ידי ד"ר אבי נוב, עו"ד

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים