כלכליסט נגד שלמה נחמה
 

רשות המסים|סעיף 154|פומביות הדיון|פקודת מס הכנסה  

ד"ר אבי נוב, עו"ד 
 
יוני 2013 
 

להלן תקציר של פסק דין עמ"ה 27082-04-11, כלכליסט נגד שלמה נחמה (בית המשפט המחוזי מרכז), שניתן על ידי השופט ד"ר אחיקם סטולר, בשאלה האם ניתן לפרסם את הליך הערעור שהגיש נחמה (להלן: המערער) על שומת המס שנקבעה לו בגין עסקת מכירת אחזקותיו בחברת אריסון אחזקות, וכן להתיר לפרסם אודות פרטי הסדר הפשרה שאליו הגיע המערער עם רשויות המס, ואשר קיבל תוקף של פסק דין. 

רקע עובדתי
במהלך שנת 2006 מכר המערער לגב' שרי אריסון את כל אחזקותיו, בשיעור 17%, במניות חברת אריסון השקעות. תמורת מכירת מניותיו, קיבל המערער סכום הנאמד במאות מיליוני שקלים. המערער נדרש ע"י רשות המיסים לשלם בגין התמורה שקיבל מעסקת המכירה של מניותיו מס בשיעור מלא (כ 50%). המערער ערער בפני בית המשפט על שומת המס שנקבעה לו, והצדדים הגיעו להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק ‑דין, לפיו גובה המס שעל המערער לשלם יעמוד על סך מופחת.
 
טענת המבקשים
כלל פומביות הדיון גובר במקרה זה על האינטרס האישי של המערער שלא להתיר פרסום. משלא ניתן צו איסור פרסום וגם לא התבקש צו שכזה, אין עילה לאסור את הפרסום המבוקש בבקשה זו. שכן, הפרסום הוא הכלל ואיסור הפרסום הוא החריג.
 
טענות המערער
המערער מתנגד לבקשה מכמה טעמים:
סעיף 234 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א‑1961 (להלן: "הפקודה") האוסרת על כל אדם למסור או לעשות שימוש במידע סודי על שומות הזולת, מתעורר החשד שעצם מסירת המידע, נשוא הבקשה, למבקשים נעשה תוך כדי הפרת האיסור הנ"ל בידי המקור והפרת הוראות סעיפים 2(7) ו‑5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א‑1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). אם המקור הוא איש רשות המיסים עצמה, מתעורר חשד נוסף, שמסירת המידע למבקשים נעשה גם תוך הפרת חובת הסודיות אשר קבועה בסעיף 231(א) לפקודת מס הכנסה.
 
באשר לעקרון פומביות הדיון אל מול עקרון הדיון בדלתיים סגורות והגנת הפרטיות, טוען המערער שבערעורי מס הכנסה איסור הפרסום הוא הכלל, והפרסום הוא החריג מאחר שנקבע נקבע בצמוד לפסק הדין שהסכם הפשרה לא יפורסם.
 
הכלל בדבר פרסום הליכי ערעור מס הכנסה, נקוב בסעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה, לפיו ערעור מס הכנסה בפני בית המשפט המחוזי ישמע בדלתיים סגורות, אלא אם לבקשת המערער, ולבקשתו בלבד, הורה בית המשפט אחרת. כלל זה יש אף לקרוא על רקע כלל הוראות החיסיון בסעיפים 231‑235 לפקודה כמקשה אחת.
 
הוראות אלו כוללות: חובות סודיות לממלאי תפקיד וחסינות מפני הצורך להעיד בניגוד לחובה זו (ס' 231‑232 לפקודת מס הכנסה); עבירה פלילית שבצידה עונש מאסר על מסירת מידע על ידי כל אדם הנוגע להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו (ס' 234 לפקודת מס הכנסה); ואף קביעה שחובות הסודיות גוברות על הוראה שבדין המחייבת למסור ידיעות (ס' 235 לפקודת מס הכנסה).
 
הסכם הפשרה הוגש לבית המשפט קיבל תוקף של פסק דין והוחזר לידיה הנאמנות של ב"כ רשות המיסים, נוכח הצהרתה, לפיה: "... אנו מבקשים שהסכם הפשרה לא יסרק למערכת מאחר שמדובר בדיון בדלתיים סגורות ואנחנו מבקשים לשמור על חסיונו". המערער טען שאין טעם בהסדר זה אם צד ג' מבקש לקבל את פרטי הסדר הפשרה ולסכל את כוונת הצדדים לשמור על החיסיון, דבר שאושר על ידי בית המשפט.
 
טענות פקיד השומה
נוכח התנגדות המערער עמדת המשיב היא שאין מקום להיעתר לבקשה לאור הוראת סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה וסעיף 231 לפקודה, וכי יש להגן על חובת הסודיות הקבועה בדין.
 
בהתאם לסעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה בכל הקשור לערעור מס הכנסה, קיימת הוראה ספציפית השוללת את פומביות הדיון אלא בהסכמת המערער. נוכח העובדה שהמערער מתנגד לבקשה אין להורות על פרסומה. מטרתה של הוראה ייחודית וספציפית זו שבפקודה נעוצה, בעקרון בדבר שומת מס אמת.

החלטה
סעיפים 231‑235 לפקודת מס הכנסה נועדו להגן על כך שלא ייחשפו פרטים המתייחסים "להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו", כך למשל בהתאם לסעיף 231(א) שכותרת השוליים שלו היא חובת סודיות, מבהירה כי מי שמטפל בביצוע הוראות הפקודה חייב לראות בכל מידה שמגיע לידיו שמתייחסים להכנסתו של אדם כדבר שבסוד ובלשונו:
 
"הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו."
 
כך גם יש ליתן את הדעת להוראות החוק שעניינן מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם כדוגמת הוראות סעיפים 2(7) עד 2(10) לחוק הגנת הפרטיות והעבירה הפלילית שבסעיפים 5 ו‑6 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").

בענייננו, התנאי שקבוע בסיפא לסעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה לא התקיים. זכות העיון בתיקי בית המשפט של מי שזר להליך, מוסדרת בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג‑2003 (להלן: "תקנות העיון") סעיף 4(א) לתקנות קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על ‑פי דין". תקנה 4(ד) לתקנות מוסיפה ומונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בקובעה כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". היקפו של העיון מוסדר בתקנה 4(ו) לתקנות, לפיה "החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע כהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת". פסקי הדין שדנו בתקנות התוו את אמות המידה והעקרונות שיש לילך בהם כשמוגשת בקשה בהתאם לתקנות העיון בכלל ולגבי עיון בתיקי מיסוי בפרט (ראו החלטתו של כב' הרשם מרזל (כתוארו אז) ע"א 8849/01 עו"ד צבי סבוב נ' פז‑גז חברה לשווק בע"מ מיום 15.2.2005 פורסם בנבו; ע"א 1651/08 עו"ד שי עינת (רו"ח) נ' ממנה מע"מ גוש דן החלטתה של כב' הרשמת (כתוארה אז) גאולה לווין מיום 27.7.08 פורסם בנבו).
 
האם עצם העובדה שהוגש ערעור מס אסורה בפרסום? השאלה היא עד להיכן מגיעה תחולתו של סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה? האם הוא חל גם על עצם הגשת הערעור אם לאו. כב' השופט אלטוביה דחה את בקשת נישומה ליתן צו איסור פרסום גורף גם על עצם ההליך ואסר פרסום כל פרט שיש בו משום חשיפת סודות מסחריים או עסקיים או כל מידע בקשר עם פרטי הכנסתה של המבקשת (ראו בש"א (ת"א) 4023/06 אורלי ויינרמן נ' פקיד שומה תל אביב 3 פורסם בנבו 21.2.06 (להלן: "עניין וינרמן"). תמים דעים אנכי עם עמדה זו לפיה אין בעצם פרסום הידיעה שמתנהל הליך שומתי בין נישום לשלטונות המס, כדי להפר את הוראות החיסיון.
 
שני הצדדים כאחד מסתמכים בעיקר על שני פסקי דין האחד הוא עניין גהל שאוזכר לעיל והשני ע"א 2800/97 נתן ליפסון ואח' נ' זרח גהל ואח', פ"ד נג(3), 714 להלן: "עניין ליפסון").
סעיף 154(ג) לפקודה נועד להגן על אינטרס הציבור וכשמדובר במיסוי משמעותו גביית מס אמת. אם יתאפשר לנישום למסור מידע מלא על עסקו והכנסותיו, בלי לחשוש לגילוי סודות מסחריים, ימסרו דיווחים שלמים ומלאים מה שיביא בהכרח לגביית מס אמת. לכן אישור הפרסום חל רק על גילויים שגילה הנישום מיזמתו בדבר עסקו והכנסותיו.
 
השאלה הצריכה הכרעה הינה האם תכליות הוראת החיסיון מצדיקות את החלתה גם על המידע המבוקש דהיינו פרסום הליך הערעור וחשיפת הסכם הפשרה של המערער עם שלטונות המס? כפי שעולה מהדברים דלעיל הכרעה בשאלה זו מצריכה איזון בין הזכות לפרטיות כנגד זכות הציבור לדעת.
 
הזכות לפרטיות מעוגנת הן כזכות חוקית מכוח חוק הגנת הפרטיות והן כזכות יסוד חוקתית מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פן נוסף חשוב לענייננו של זכות זו, נובע מהיותה של הזכות אחת מהתכליות העיקריות העומדות בבסיסן של הוראות החיסיון בדיני המס כדוגמת סעיף 154(ג) לפקודה.
 
אשר לזכות הציבור לקבל מידע מהרשות הציבורית, הגם שזו אינה מוזכרת במפורש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נהנית גם היא ממעמד מיוחד בשיטתנו. היא נתפסת כאחת מאבני היסוד של חברה חופשית וכתנאי הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי ומקובל לראות בה אחד מן ההיבטים של חופש הביטוי.
 
הכרעה
נוכח העובדה שניתן לגזור מתוך הנתונים שבהסכם הפשרה את שיעור השתכרותו ורווחיו של המערער לשנים האמורות, מדובר במידע פרטי שחוסה תחת חיסיונו של סעיף 154(ג) לפקודה וחוק הגנת הפרטיות כאחד.
 
יחד עם זה, זכותו של הציבור לדעת כמה היטיב הסדר הפשרה עם המערער. דהיינו מה שיעור ההפחתה שלו זכה המערער. המדובר במידע הקשור למדיניות שלטונות המס שאפשר שיש בו כדי להשליך על הסכמי פשרה אחרים שנערכים בין שלטונות המס לנישומים.
 
התוצאה היא שאינני נעתר לבקשה כפי שהוגשה, אך מתיר לפרסם שהסכום שעל המערער לשלם על פי הסכם הפשרה מייצג הפחתה של כ‑28% מהמס הראשוני שנדרש ממנו על ידי פקיד השומה
 
לתקצירי פסקי דין נוספים בתחום המיסוי הבינלאומי, ראו: פסקי דין מיסוי ישראלי ומיסוי בינלאומי 

ניתן לקבוע פגישה עם עורך דין מיסים בהתראה קצרה

 
אין לראות באמור לעיל כתחליף לחוות דעת משפטית ו/או לייעוץ משפטי
 
2all - בניית אתרי אינטרנט