פסק דין תקדימי בנושא תושבות היחיד

תושב ישראל|חזקה|בית הקבע|בית משפט

ד"ר אבי נוב, עו"ד

בית המשפט העליון בפסק דין ע"א 3328/15, פלוני נגד פקיד שומה אשקלון, עוסק בסוגיית תושבותו של פלוני בין השנים 2005-2007. פסק הדין של בית המשפט העליון קיבל את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה וקבע כי פלוני הינו תושב ישראל בשנים כאמור. הסוגיה הראשונה אשר נבחנה על-ידי בית המשפט הינה חזקת הימים המצויה בהגדרת תושב בפקודה. במקרה זה לא הייתה בין הצדדים מחלוקת על כך שפלוני לא מקיים את החזקה הקבועה בסעיף א(2)(א) להגדרת תושבות (היינו: לא שהה בישראל באף אחת מהשנים 2003-2007 – מעל 183 ימים בישראל). המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב חזקת הימים השנייה – שהייה של 30 ימים או יותר בשנת המס וסך כל תקופת שהייתו בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר.

בהגדרה בפקודה נכתב לעניין זה: "יום" הינו לרבות חלק מיום. לגישת פקיד השומה, בספירת מספר ימי שהייתו של היחיד בישראל, יש לקחת בחשבון גם את יום כניסתו לישראל וגם את יום יציאתו מישראל, בעוד שלגישתו של פלוני, יש לספור או את יום הכניסה או את יום היציאה מישראל ולא להתייחס לחלק מיום כאל יום שלם (על פי פרשנות ללשון החוק לפיה "חלק מיום" מבטא את אותו חלק ביום הכניסה או יום היציאה בו שהה היחיד בישראל).

בית המשפט העליון קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי המטרה המשפטית ביצירת כלל הקובע חלק מיום כ"יום" הינה בין היתר מניעת מחלוקות והקלה על ספירת הימים. לפיכך, נקבע כי התקיימה בכל אחת משלוש שנות הערעור החזקה המספרית השנייה בהגדרת תושבות בפקודה, מכאן שיש לבחון היכן נמצא מרכז חייו של פלוני בשנים הללו. עוד נקבע לעניין זה כי מספר ימי השהייה בישראל (מעל 158 ימים בכל שנה) מעיד כשלעצמו על זיקה מהותית שלו לישראל ומאפשר לו (גם אם לא השתמש בכך בפועל) ליהנות משירותים ציבוריים אותם מממנת המדינה כגון: כבישים, ביטחון, מערכת הבריאות וביטוח לאומי.

להלן מסקנות בית המשפט לעניין קביעת מרכז חיים:

בית הקבע – במקרה נשוא פסק הדין, פלוני נהג לשהות בישראל במהלך החגים ובחלק מסופי השבוע ובאותן התקופות נהג להתגורר ביחד עם רעייתו וילדיו בביתם בישראל. בנוסף נהג פלוני להפקיד סכומי כסף משמעותיים לחשבונות הבנק בישראל לצורך ניהול משק הבית בישראל ואף החזיק כלי רכב ששימשו אותו כאשר שהה בישראל. משקלול נתונים אלו קובע בית המשפט כי לפלוני היה בית קבע זמין למגורים בישראל. יחד עם זאת קובע בית המשפט כי ייתכן ולפלוני היו מספר בתים נוספים ברחבי העולם אשר יכלו לענות להגדרת בית קבע, אך ככל הנראה לא הביא פלוני הוכחות לכך. לעניין זה בית המשפט קובע:

"המערער נהג להפקיד באופן שוטף כספים בסדר גודל של כמיליון דולר בשנה לחשבונות בנק בישראל, וזאת לצורך ניהול משק הבית בישראל. כעולה מתגובת המשיב, המערער אף החזיק כלי רכב בישראל לתקופות שהייתו בה. לדידי, שקלול נתונים אלה מעיד כי ביתו של המערער בישראל היווה עבורו בית קבע בשנות המס, על כל המשמעויות שיש לכך. הקריטריון המשמעותי להיות הבית "בית קבע" הוא זמינותו ליחיד - מבחינה משפטית ופיסית - בכל עת..., ולדידי קריטריון זה מתקיים ביחס לביתו של המערער בישראל".  

מערכות יחסים עם נשים – בית המשפט מייחס חשיבות לכך שעל אף שפלוני ניהל מערכות יחסים נוספות עם נשים מחוץ לישראל הוא בחר שלא להתגרש מאשתו ולהיוותר נשוי לה. כמו כן, קובע בית המשפט כי גם אם יקבל את הטענה כי הנישואים “פיקטיביים”, דבר זה אינו בהכרח יפעל לטובתו של פלוני, מאחר והסיבה להמשך הנישואין הינה על מנת לכבד את מסורת הקהילה אליה משתייכת המשפחה ושמירה על כבודה של משפחתו. לגישת בית המשפט דבר זה מראה על זיקתו העמוקה של פלוני לקהילה בישראל ולילדיו.

ביהמ"ש העליון מציין כי פסק דין זה אינו הופך או משנה את פסק הדין בעניין ספיר שנקבעה אף היא בבית המשפט העליון לעניין פיצול התא המשפחתי לענייני מס כך שהאשה הינה למשל תושבת ישראל, והבעל הינו תושב חוץ, ואולם נתוני המקרים שונה ולכן נקבע בעניין דנן, כי פלוני אף הוא נחשב כתושב ישראל.

אינטרסים כלכליים – פלוני סירב לחשוף בפני בית המשפט נתונים קונקרטיים בדבר היקף השקעותיו מחוץ לישראל בשנות המס. ניכר כי עובדה זו פגעה בו בסוגיה זו בפסק הדין מאחר ונטל הפרכת החזקה מוטל עליו וכך גם קובע בית המשפט. בית המשפט קובע כי לפלוני היו השקעות משמעותיות בישראל. אמנם נכתב כי ניתן להניח כי עיקר פעילותו העסקית של פלוני הייתה מחוץ לישראל אך דבר זה לא הוכח ואף נקבע כי לא ניתן לבסס טענה אודות מרכז חיים רק בהתבסס על יסוד תיאור מספרי של נכסים בישראל לעומת נכסים בחו"ל.

תושבות ואזרחות – בדומה לפסק הדין בעניינו של רפי אמית, העובדה שפלוני אינו תושב לצרכי מס בשום מדינה אחרת ואינו משלם מיסים במדינה אחרת, עשויה להכשיל את הטענה בדבר ניתוק תשובות מישראל . נדגיש בהקשר זה כי בניגוד לפסק הדין בעניין אמית, בו סוגיית תושבותו (או אי תושבותו) של רפי אמית עמדה במרכזו של פסק הדין, בית המשפט בעניין פלוני קובע כי לא כל מקרה של אי תשלום מס במדינה כלשהי ילמד בהכרח על תושבותו הישראלית של הנישום. אי תשלום מס במדינה נוספת עשוי, במקרים מסוימים, לשמש כאינדיקציה נוספת בלבד לאי קיום מרכז חייו מחוץ לישראל. בעניין זה קובע בית המשפט: "אי תשלום המס באף מדינה אחרת עשוי, במקרים מסוימים, לשמש כאינדיקציה נוספת המחלישה את טענתו של הנישום כי הוא מקיים מרכז חיים מחוץ לארץ".

הגדרת "תושב חוץ – פסק הדין מתייחס להגדרת ‘תשב חוץ’ שבפקודה. זו כוללת הגדרה שיורית (“מי שאינו תושב ישראל…”) וכן הגדרה פוזיטיבית (“…וכן יחיד שהתקיימו בו כל אלה: (א) הוא שהה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות, בכל שנה, בשנת המס ובשנת המס שלאחריה; (ב) מרכז חייו לא היה בישראל, כאמור בפסקה (א)(1) להגדרה ‘תושב ישראל’ או ‘תושב’, בשתי שנות המס שלאחר שנות המס האמורות בפסקת משנה (א)). נראה כי ההגדרה הפוזיטיבית מהווה חזקה חלוטה לתושבות חוץ, הגוברת על הגדרת ‘תושב ישראל’, כך שיחיד ייחשב לתושב חוץ גם אם בשנת המס הנבדקת ובשנת המס שלאחריה, מרכז חייו היה בישראל וגם אם קיים באותן שנים את חזקת הימים השנייה (30 יום בשנת המס ו – 425 יום בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה), ככל שבשנה הנבדקת ובשנה שלאחריה שהה פחות מ- 183 יום בישראל וכן שבשנתיים שלאחר מכן, מרכז חייו היה מחוץ לישראל. בהקשר זה יוער כי הספירה בחזקות הימים בהגדרת ‘תושב ישראל’ (יום = חלק מיום) שונה מהספירה בהגדרת ‘תושב חוץ’ שם לא מצוין שיום מהווה חלק מיום. בהקשר זה בית המשפט העליון קובע: הגדרת המונח "תושב חוץ" נועדה להבהיר את כללי חישוב המועדים וימי השהייה בעיקר במקרים שבהם הנישום ניתק את התושבות שלו מישראל.

לסיכום, מפסק הדין בעניין פלוני עולה כי אדם הטוען כי ניתק את תושבות מישראל וכי הפך לתושב חוץ, עליו לפעול לניתוק מוחלט. לעניין זה, מוטב לתעד ולשמור ראיות, בין היתר, על קיום "בית קבע" במדינת התושבות, ראיות על תשלום מיסים במדינת התושבות, וכן ראיות על קיום אינטרסים כלכליים ועסקיים במדינת התושבות.

ניתן לקבוע פגישה עם עורך דין מיסים בהתראה קצרה

אין לראות באמור לעיל כתחליף לחוות דעת משפטית ו/או לייעוץ משפטי

ד"ר אבי נוב, עו"ד, מומחה לדיני מיסים ומיסוי בינלאומי

 

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים