דיון נוסף בעניין סגנון שרותי תקשוב 

פסק דין|סעיף 86|טעם מסחרי|עסקה מלאכותית

ד"ר אבי נוב, עו"ד

מאי 2012

סגנון שרותי תקשוב טענה בבקשה לדיון נוסף שהגישה לבית המשפט העליון כי פסק הדין שניתן בעניינה הפך את ההלכה הקודמת שהשתרשה בשורה של פסקי דין (ע"א 265/67 מפי בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד כא(2) 593 (1967); ע"א 390/80 תעש מור מרכז תעשייתי בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, אזור תל-אביב, פ"ד לז(1) 449 (1983); פרשת שיטרית) והעמיד במקומה הלכה תקדימית לפיה מלאכותיות העסקה תבחן לפיו "מבחן יסודיות הטעם המסחרי" (במובחן מעצם קיומו של טעם מסחרי לעסקה).

לטענת סגנון שרותי תקשוב, המבחן שנקבע בפסק הדין אינו מתיישב עם לשונו המפורשת של סעיף 86 לפקודה, ואינו מספק משקל ראוי לזכות הנישום לתכנון מס ולזכויות חוקתיות נוספות הנגזרות ממנה. כמו כן, נטען כי המבחן האמור אינו מתיישב עם מטרתה הראשונה של כל חברה מסחרית, להשיא רווחיה. סגנון שרותי תקשוב מוסיפה וטוענת, כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין עומדת בסתירה לעקרונות הפרשנות של דברי חקיקה בכלל, וחקיקת מס בפרט. לגישתה, הקביעה לפיה תיקון 132 לפקודה בא להצהיר על המצב הקיים, ולא לשנותו, אינה מתיישבת עם הוראת המעבר שנקבעה באותו תיקון לחוק, ועם העיקרון שלפיו חקיקת מס אינה חלה למפרע.

לטענת סגנון שרותי תקשוב, פסק הדין פוגע בוודאות וביציבות בדיני המיסים ובציפיות הסבירות של נישומים שביצעו תכנון מס לגיטימי. לחלופין טוענת העותרת, כי החלת מבחן "יסודיות הטעם המסחרי" שנקבע בפסק הדין, צריכה להתבצע באופן פרוספקטיבי ולא רטרואקטיבי. לפיכך, אף אם תיוותר ההלכה שנקבעה בפסק הדין על כנה, ראוי לקבוע כי היא לא תחול על המקרה דנא. זאת, בהתחשב בכך שהעותרת הסתמכה על ההלכה הקודמת. כן נטען, כי אין מקום ליישם את ההלכה החדשה על נסיבות המקרה בשים לב לכך שטענת המלאכותיות, שהתקבלה בפסק הדין, נטענה על ידי המשיב בשפה רפה ורק "לחלופי חילופין".

פקיד שומה פתח תקווה התנגד לבקשה. לטענתו, פסק הדין עולה בקנה אחד עם ההלכה שנפסקה בפרשת רובינשטיין, לפיה לצורך החלת הסמכות שבסעיף 86 לפקודה, תבחן העסקה בהתאם ל"מבחן הטעם המסחרי" אך "לא מדובר במבחן יחיד ומכריע". המשיב מזכיר, כי הסוגיה שבה עסק פסק הדין נשוא העתירה, קרי אופן הבחינה של "עסקאות מעורבות מטרה", הושארה בפרשת רובינשטיין בצריך עיון.

פקיד שומה פתח תקווה טען עוד כי על פסק הדין שניתן בפרשת רובינשטיין הוגשה בקשה לדיון נוסף, וזו נדחתה בהחלטת המשנה לנשיא א' מצא תוך שנקבע כי פסק הדין לכל היותר פיתח הלכות קיימות מבלי לסטות מהן (דנ"א 8349/03 יואב רובינשטיין ושות' חברה לבנין פיתוח ומימון בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים ([פורסם בנבו], 28.6.2004)).

מכאן, לשיטתו של פקיד שומה פתח תקווה, קל וחומר שיש לדחות את העתירה דנא. פקיד שומה פתח תקווה מוסיף וטוען, כי בניגוד למשתמע מהעתירה, פסק הדין בפרשת שיטרית לא שינה מההלכה שנקבעה בפרשת רובינשטיין, אלא אימץ אותה. לגישתו, אין להסיק מפסק הדין בפרשת שיטרית עמדה כלשהי לגבי מבחן "יסודיות הטעם המסחרי" מכיוון שבנסיבות אותו מקרה תכליתה היחידה של העסקה הייתה תכנונית, ולכן בית המשפט לא נדרש לסוגיית משקלן היחסי של מטרות העסקה השונות. עוד טוען המשיב, כי אף העותרת עצמה אינה חולקת על כך שבהתאם לפסיקת העבר, לא כל "טעם מסחרי" שלל את סיווג העסקה כמלאכותית, אלא נדרש טעם מסחרי "ממשי" (סעיף 28.13 לעתירה). משכך, המרחק בין המבחן שנקבע בפסק הדין לבין המבחנים המקובלים, אף לשיטתה של העותרת, אינו כה רב. ביחס לטענות העותרת בדבר משמעותו ונפקותו של תיקון 132 לפקודה, סומך המשיב ידיו על שנקבע בפסק הדין ומציין כי הקביעות מעוגנות היטב בהיסטוריה החקיקתית של התיקון הנזכר.

לטענת סגנון שרותי תקשוב בדבר תחולה רטרואקטיבית השיב פקיד שומה פתח תקווה כי עד לפסק הדין היה מקובל לראות בשתי העילות שבסעיף 86 לפקודה עילה אחת. לפיכך, במקום בו התקיים האמור בתיבה "אחת ממטרותיה העיקריות של עסקה פלונית היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותות" ממילא קמה סמכות להתעלם מהפסד הון שיצרה העסקה. אשר על כן, לטענתו, לא זו בלבד שמבחן "יסודיות הטעם המסחרי" אינו סותר את ההלכה הקודמת או את לשונו הברורה של סעיף 86 לפקודה, אלא הוא מתיישב עימן היטב ומוביל לאותה תוצאה בדיוק.

בית המשפט, מפי השופט גרוניס, הגיע למסקנה כי אין מתקיימים במקרה זה התנאים לקיום דיון נוסף הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בפסק הדין הוסבר כי הליך הדיון הנוסף הוא הליך נדיר ויוצא דופן שבית משפט זה נידרש אליו רק כאשר בהלכה שנפסקה ישנם חידוש, קשיות או חשיבות משמעותיים ומהותיים (ראו: דנ"א 602/05 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 5.5.2005); דנ"א 4194/03קופת חולים מכבי נ' אבנר אגוד לנפגעי רכב בע"מ ([פורסם בנבו], 17.3.2004)).

התנאים לקיום דיון נוסף לא התקיימו במקרה זה. פסק הדין נשוא העתירה לא הפך את ההלכות הקודמות בעניין "מבחן הטעם המסחרי", אלא פיתח אותן תוך הידרשות למצבים של "עסקאות מעורבות מטרה". סוגיה זו לא התבררה והוכרעה לגופה בפסיקה קודמת. זאת ועוד, אף אם נניח לצורך הדיון כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, עדיין אין בכך כדי להצדיק קיום דיון נוסף בפסק הדין. כידוע, "חלק גדול מן השאלות המובאות בפני בית משפט זה הן חשובות או קשות; חלק מן ההלכות היוצאות מלפני בית משפט זה הן בבחינת חידוש" (דנ"א 2485/95אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל פיסקה 5 ([פורסם בנבו], 4.7.1995)). על כן, בית משפט זה כבר הדריך עצמו בעבר כי "בעקרון, יושבת ערכאה זו על המדוכה פעם אחת בכל מקרה נתון, ומכריעה בו פה אחד או ברוב דעות. הדיוןהנוסף אינו בא ליצור ערכאה נוספת".

לתקצירי פסקי דין נוספים בתחום המיסוי הבינלאומי, ראו: פסקי דין מיסוי ישראלי ומיסוי בינלאומי‏.

ניתן לפנות לד"ר אבי נוב, עו"ד, בכל שאלה הקשורה לאמור במייל: avinov@bezeqint.net

אין לראות באמור לעיל כתחליף לחוות דעת משפטית ו/או לייעוץ משפטי

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים